פסק-דין בתיק ת"א 2919-12-08

תביעה לפיצוי בגין פרסום לשון הרע, שהועמדה על סך של 150,000 ש"ח, וזאת בגין שני פרסומים ביחס לתובע שנעשו במכתבים שכתבה הנתבעת לגורמים שונים. הפיצוי הנתבע, הינו פיצוי ללא הוכחת נזק, כאשר ביחס לפרסום הראשון הועמד הפיצוי על סך של 100,000 ש"ח בהתאם להוראת 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), ואילו הפיצוי הנתבע בגין הפרסום השני הועמד על סך של 50,000 ש"ח בהתאם להוראת סעיף 7א(ב) לחוק.

רקע עובדתי והפרסומים

1. התובע והנתבעת התגוררו בתקופה הרלבנטית לפרסומים נשוא התביעה בשכנות בבית משותף המצוי ברחוב פיק"א 35, חיפה.

2. בחודש 1/07 נבחר התובע לשמש בנציגות הבית המשותף, וזאת לאחר מספר שנים בהם כיהנה הנתבעת בתפקיד זה. שני הפרסומים נעשו על רקע סכסוך שנתגלע בין הצדדים ונוגע לניהול הנציגות.

3. בחודש 2/07 הגישה נציגות הבית המשותף, באמצעות משרד עוה"ד שינדלהיים, כהן ושות' בו הועסק באותה העת התובע (להלן: "עוה"ד"), תביעה בפני המפקחת על הבתים המשותפים, כנגד הנתבעת ובעלה וזאת בדרישה לחייבם בתשלום חוב לנציגות הבית המשותף וכן להעביר לנציגות הנבחרת, התובע, את פרטי החשבון ומלוא המסמכים הרלבנטיים ביחס לניהול עניני הנציגות על ידי הנתבעת. התביעה הוגשה לאחר שהתקבלה החלטת אסיפת הדיירים לעשות כן.

ביום 29.4.07 ניתן פסק דין המפקחת אשר חייב את הנתבעת ובעלה בפרעון החוב (שבעת הדיון כלל לא הוכחש) וכן אפשרה לנציגות לצלם את מלוא תיק המסמכים שהמציאה הנתבעת במסגרת ההליך.

4. הפרסום הראשון נעשה במכתב שכתבה הנתבעת ביום 14.2.07 וממוען לעוה"ד, מעסיקיו של התובע באותה העת (להלן: "המכתב לעוה"ד"), וזאת בתשובה למכתב התראה ששלחו עוה"ד, בשם הנציגות לנתבעת ולבעלה בדרישה לתשלום החוב והעברת מלוא המסמכים והפרטים הנדרשים, מכתב שבעקבותיו הוגשה התביעה.

אין מחלוקת כי המכתב לא נשלח למשרד עוה"ד בדואר, אלא הגיע לידיהם (כמו גם לידיים נוספות, כגון: המפקחת מתוקף תפקידה, והתובע אף טוען כי הגיע לידי שכנים נוספים שקיבלו העתק מכתב הההגנה) כאשר צורף כנספח לכתב הגנה שהגישה הנתבעת בהליך המשפטי הנ"ל.

במכתב לעוה"ד הביעה הנתבעת תרעומת על כך שמשרד עוה"ד מתגייס לסייע לתובע ולשכן נוסף, גיא וייס, אף הוא עו"ד העובד באותו המשרד, ב"מסכת התעללות" שהתובע והשכן נוקטים כנגדה. כמו כן מייחסת הנתבעת לתובע מעשים שונים שהם: תקיפתה ביום 19.1.07 בביתה, הוצאת אשתו של התובע מאסיפת שכנים כך שהנתבעת נותרה אישה יחידה במקום אותה העליב והתקיף, וכן השכרת דירתו למשך 3 חודשים לעד מדינה שאובטח על ידי עשרה שומרים עם נשק ותחמושת אשר הטילו אימתם עליה ועל ילדיה.

בסופו של המכתב (הכולל טרוניות רבות נוספות כנגד התובע ביחס להתנהלותו ומטרותיו כחבר נציגות הבית המשותף) נרשם:

"השאלה הנשאלת היא האם צמד חמד עורכי הדין שמגיעים יחדיו למשרדכם עסוק בעבודה או בהעבדתם ביצירת תככים למרר את חיי השכנה הגרה מול שוקי שמבוגרת ממנו בעשור שנים...או לסיפוק יצריהם הסדיסטיים?..שניהם הם אנשים כפויי טובה...

לסיכום, אני ממליצה למשרדכם לערוך בדק בית מי האנשים שעובדים במשרדכם ולהסיק את המסקנות הנכונות"

המכתב מסתיים בדרישה לקבל הצעת משרד עוה"ד לפיצוי הנתבעת על עוגמת הנפש, הפגיעה בשמה הטוב והטרדתה על ידי משרד עוה"ד, לרבות התנצלות על הפרשייה המביכה, כלשונה.

5. הפרסום השני נעשה במכתב הנתבעת מיום 17.10.08, אשר מוען לאגודה לתרבות הדיור (להלן: "האגודה") (להלן: "המכתב לאגודה"), ואשר נעשה בתשובה לפנית האגודה בעקבות פניה של גב' וייס, בשם נציגות הבית המשותף לאגודה, בבקשה לסייע בגביית חוב של הנתבעת לנציגות בסך של 1,300 ש"ח (להלן: "דרישת הנציגות").

במכתב לאגודה, על אף שדרישת הנציגות לא היתה של התובע (אשר חדל בינתיים לשמש בנציגות), מייחסת הנתבעת לתובע את המעשים הבאים: השכרת דירתו בשנת 2006 וגביית תשלומי ועד הבית מהשוכרים מבלי להעבירם לנציגות, איום על השוכרים כי באם ישלמו את תשלומי ועד הבית לנתבעת (ששימשה בעת הרלבנטית בנציגות) הוא לא יחזיר להם את שטר הבטחון שהפקידו בידיו.

בהמשך המכתב הוסיפה הנתבעת:

"לצערי הרב, דרך הפעולה זהה אצל עורכי הדין שוקי מואס וגיא ושני וייס - שנה אחת הם בנציגות ואז הם ממהרים לתבוע את השכנים. כך עו"ד יוצר מערכת יחסים עם שכנו. הנציגות גובה מאתנו כסף וחוסכת אותו על חשבוננו...

..לא מתקיימות ישיבות אחת לחצי שנה משום שהדיירים כמו גיא וייס ושוקי מואס אינם מברכים לשלום בנוסף הם עסוקים בענייני תככים וסיכסכו בינינו לבין השכנים שמתחתנו..."